להיות שותפים: ילד זקוק לכך שהמטפלים המשמעותיים שלו (בד"כ שני ההורים) יהיו שותפים ומעורבים בחינוכו. שותפות מדגישה את הגיבוי הדדי בין המטפלים. כשבני הזוג נותנים גיבוי הדדי זה לזה הם גורמים ליצירת גבולות ברורים בינם לבין ילדיהם. חשוב גם שההורים יהיו שותפים עם המחנכים, המדריכים והמטפלים של ילדיהם במסגרות החינוך, העשרה והטיפול שבהם נמצאים ילדיהם.
להיות מנהיגים: על ההורים להיות מנהיגים שמקנים לילדים שלהם ערכים, ונורמות התנהגות (לדוגמה, כבוד ושוויון ערך האדם). כמנהיגים, ההורים מיישמים את הערכים בנחישות, עקביות, התמדה ודוגמא אישית. אם יש צורך ההורים מבצעים שינויים בהתנהגותם כלפי ילדיהם.
לאהוב ללא תנאי: הצורך הבסיסי של בני אדם הוא באהבה ובהרגשה שהם רצויים ומשמעותיים לזולת. צורך זה יש לספק לילד מלידתו ועל ידי כך הוא יגדל בביטחון. יש חשיבות לנוכחות הורית, אמפתיה, אכפתיות וביטויי אהבה בחיי היומיום של הילד. התנהגויות אוהבות של ההורים אינן קשורות למידה בה הילד עונה על ציפיותיהם (אהבה ללא תנאי). חשוב להפריד בין כעסים על התנהגויות הילד לבין אהבה ללא תנאי.
לפתח עצמאות: מרגע לידתו מתחיל תהליך הנפרדות של הילד מהוריו וגיבוש העצמאות שלו. זהו תהליך פיזי (מתחיל לנשום לבד) ותהליך רגשי-חברתי. במסע זה הילדים מגבשים תחושת זהות עצמית ולומדים להסתדר בכוחות עצמם בעולם. ככל שהילדים רוכשים עצמאות שתואמת את גילם הם בעלי בטחון ובעלי יכולת ליצירת קשרים משמעותיים עם חבריהם.
הנהגת כללים: ילד צריך כללים בחיי היומיום משום שמפחיד לעשות דברים ללא הגבלה. פעילות ללא כללים גורמת לפחד מן העולם הגדול והכללים משמשים "מעקה לתהום". כדאי שילדים ילמדו בתוך משפחותיהם כיצד יש להסתדר בעולם בו אי אפשר לקבל כל שרוצים (גן, ביה"ס, צבא, עבודה ועוד). יש לזכור שהכללים הם למען טובת הילד וטובת הקשר בין ההורים לילד.
חשוב לזכור אנו יולדים את ילדינו עבורנו – אבל עלינו לגדלם עבורם !
באיזו מידה אנו מסכימים על המטרות בנוגע לגידול ילדינו ?
עד כמה אנו מגבים זה את זה בתגובות שלנו כלפי ילדינו?
באיזו מידה אנו משתתפים ביחד באירועים הקשורים לילדינו?
מהם הערכים שאנו רוצים להנחיל לילדינו?
עד כמה אנו מתנהגים כהורים כפי שהיינו רוצים להתנהג?
עד כמה אנו מתנהגים בעצמנו לפי הכללים שאנו קובעים לילדינו?
עד כמה אנו אומרים לילדינו שאנו אוהבים אותם?
עד כמה אנו מתפרצים על ילדינו כשהם מרגיזים אותנו?
עד כמה אנו עושים פעילות משותפת עם ילדינו שאהובה עליהם?
עד כמה אנו מתנצלים בפני ילדינו על טעויות שעשינו כלפיהם?
עד כמה אנו מלמדים את ילדינו לפתור את בעיותיהם בעצמם?
עד כמה אנו מלמדים את הילדים שלנו להיות אחראים על ההתנהגות שלהם?
עד כמה אנו עושים עבור הילדים שלנו פעולות שיכלו לעשות לבד?
עד כמה אנו מקפידים שילדינו יתנהגו על פי הכללים שקבענו?
עד כמה אנו מתעלמים ממצבים שבהם ילדינו לא עומדים בכללים שקבענו?
עד כמה אנו גורמים לכך שילדינו ישלמו מחיר על כך שלא קיימו כלל מסוים שקבענו?